<h1>שו"ת הרא"ש — נוספות סימן ל"ב</h1>
<h2>דף נא.</h2>
תשובה מה שטען יהודה בעל המסירה מאחר שסלק ראובן את עצמו וזכותו ורשותו מאותו שטר חוב שוב לא נשאר בידו כח לא לגבות השטר ולא למחלו, זו אינה טענה. שהרי כל המוכר דבר לחבירו ממילא הוא מסולק מאותו דבר שמכר ולא נשאר לו בו שום זכות ואפילו הכי אמר שמואל [כתובות פ"ה ע"ב] המוכר שטר חוב לחבירו יכול למוחלו. ופירש רב אלפס הטעם שיכול למחול אע"פ שמכרו ונסתלק מן החוב לגמרי משום דמכירת שטר חוב דרבנן, והביא ראיה מפרק מי שמת [ב"ב קמ"ז ע"א], אמר רב נחמן אמר רב מתנת שכיב מרע מדרבנן בעלמא הוא שמא תטרף דעתו עליו, ומי אמר רב נחמן הכי והאמר רב נחמן אע"ג דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל מודה הוא שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאין היורש יכול למחול, אי אמרת בשלמא דאורייתא משום הכי אינו יכול למחול אלא אי אמרת דרבנן אמאי אינו יכול למחול. אלמא חזינן היכא דיכול למחול ליתיה למכר מדאורייתא, אלא שחכמים תקנו שיוכל אדם למכור שטרו מפני תיקון העולם, לפי שפעמים המלוה דחוק למעות והלוה אין לו מעות לפרוע ותקנו שיכול למכור שטרו לאחר כדי שלא תנעול דלת בפני לוין. וכיון שאין המכר אלא מדרבנן לא היה כח ביד חכמים להפקיע כח המלוה לגמרי ונשארה עיקר ההלואה ברשותו ובכחו ואם מחל מחול, אבל אי מתנת שכיב מרע מדאורייתא פקע כח המלוה לגמרי. ור"ת פירש דמכירת שטר חוב מדאורייתא, והביא ראיה דמעטינהו קרא מאונאה בפ' הזהב [ב"מ נ"ו ע"ב], ואי לא שייך בהו מכר מה הוצרך למעטינהו קרא מאונאה כיון שאינם נמכרים, ועוד מדמעטנהו קרא בפ' יש בכור בפדיון הבן, שאם נתן לו שטר חוב בפדיון הבן אין בנו פדוי, ואי לא שייך בהו נתינה פשיטא שאין בנו פדוי, אלא ודאי מדאוריתא שייך בהו מכירה ונתינה ואפילו הכי יכול למחול. והא דאמרינן גבי מתנת שכיב מרע דאי הויא מדאורייתא אין היורש יכול למחול, היינו טעמא משום דדריש לה בפרק מי שמת [ב"ב קמ"ז ע"א] מהאי קרא דכתיב והעברתם את נחלתו לבתו, יש לך העברה אחרת שהיא כזו ואי זו זו מתנת שכיב מרע, וכיון דמן התורה הוא דיורשה דין הוא שהיורש אינו יכול למחול דאעבריה רחמנא מיניה וניתנה ליורש זה. וכיון דמדאורייתא הוי מכר ונסתלק המלוה מהקנאה זו וקנאה הלוקח אמאי יכול למחול, ופירש רבנו תם הטעם משום דגוף הלוה משועבד הוא למלוה לפרוע לו חובו, כדאמרינן [כתובות פ"ו ע"א] פריעת בעל חוב מצוה, ומחמת שעבודו נשתעבדו גם נכסיו, כדאמרינן [ב"ב קע"ד ע"א] נכסי דאינש ערבין ביה. וכשמכר לו שטר חוב שעבוד שיש למלוה על נכסי לוה תפיס ביה קנין, אבל שעבוד שיש לו על גופו של לוה אינו נתפס בקנין, הלכך כל זמן שלא מחל, גובה הלוקח שעבוד נכסי הלוה שקנה מן המלוה, אבל כשמחל המלוה ונפטר הלוה משעבודו נפטרו גם נכסיו. הילכך בין לדברי רב אלפאס בין לדברי רבינו תם הסלוק שסלק ראובן כחו וזכותו מן החוב אינו מועיל לענין זה שלא יוכל למחול. לדברי רב אלפאס אין מכר שייך בשטר כלל מדאורייתא, וכיון דמכח מכר אין הלוקח זוכה בשטר גם מכח סלוק אינו זוכה ואי הוי הסילוק כהפקר זכה הלוה במה שבידו. וכן לדברי רבינו תם לא יוכל הלוקח לזכות בשעבוד גוף הלוה לא מחמת קנין ולא מחמת סילוק.
